פסק-דין בתיק ב"ל 11732-09

1.         התובע הגיש תביעה לביטול חוב שנוצר בגין תשלום תוספת תלויים עבור בת זוג שלא כדין. תשלום התוספת נעשה על סמך הצהרת התובע מיום 8.9.2005 כי לרעייתו אין הכנסות. משהגישה רעיית התובע תביעה לתשלום דמי לידה, והתברר כי לרעיה הכנסות מעבודה, נדחתה תביעת התובע לתשלום תוספת תלויים וגמלת השלמת הכנסה, ונוצר לתובע חוב בסך של 56,088 ש"ח. בקשת התובע לביטול החוב נדחתה על ידי הוועדה לביטול חובות.

2.         בפסק דין שניתן בתיק זה ביום 28.7.2010 נדחתה תביעת התובע לביטול החוב. התובע ערער על פסק הדין, וביום 14.4.2011 ניתן פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה מפי כב' השופט יגאל פליטמן, ובו נקבע כי:

"עניינו של המערער יוחזר לבית הדין קמא לבירור השכר הקובע השולל לפי פרט 1 ללוח ט' לחוק הן לעניין תוספת קצבת התלויים בגין רעיית המנוח (צ"ל: המערער ד.פ.) וילדיו והן לעניין הזכאות להשלמת הכנסה לגבי התקופה מ- 1.6.04 ועד 30.9.06. המוסד מצידו ויתר על טענת ההתיישנות.

בנוסף לכך קיימת מחלוקת בין הצדדים לאור אישורי המעביד האם אכן שולם שכר למערערת בגין עבודתה ככל שעבדה, לגבי התקופה מ- 1.6.04 ועד 31.12.04, עניין עובדתי זה יבורר בבית הדין קמא וניתן יהיה להזמין את המעביד לעדות ולבקש ממנו להמציא מסמכים כפי שימצא בית הדין קמא לנכון".

3.         האם שולם שכר לרעיית התובע בגין עבודתה מ-1.6.2004 ועד 31.12.2004

בדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין ביום 12.7.2011 הודיע ב"כ התובע כי היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, כי רעיית התובע מסרבת לפנות לבית האבות שבו עבדה כדי לקבל אישור, וכי יש מסמך שלא עבדה בשנת 2004. נקבע כי התובע יגיש תצהירי עדות ראשית, והתיק ייקבע להוכחות. בתצהיר התובע הוצגה גרסה שונה על פיה עבדה רעיית התובע בשנת 2004 בלא שכר בבית האבות שהיה בפשיטת רגל, וכל פעם התחלפו המעבידים, וכי הרעיה קיבלה משכורת רק משנת 2005 (סעיף 4). בישיבת ההוכחות טען התובע כי "היו אי סדרים בבית האבות, וכל האנשים שם פיטרו (צ"ל: פוטרו ד.פ.), והיא היחידה שנשארה כי לא היתה לה ברירה" (ע' 6 ש' 10-13).

מנגד, ב"כ הנתבע הציג לפנינו דיווח על שכרה של הגב' מרקוביץ בשנת 2004. מן הדיווח עולה כי בשנה זו השתכרה רעיית התובע סך של 51,576, במשך 11 חודשים, היינו 4,688 ש"ח בחודש.  האמור במסמך זה לא נסתר.  נוסיף כי מתלוש השכר לחודש 7/2011 של אשת התובע (נספח ז' לתצהיר תובע, וראו גם נ/1) עולה כי תחילת העסקתה של אשת התובע בבית האבות היתה ביום 1.9. 03.

לפיכך אנו קובעים כי רעיית התובע השתכרה סך של 4,688 ש"ח לחודש בשנת 2004, ובכלל זה מ-1.6.2004 ועד 31.12.2004.

4.         השכר הקובע לעניין תוספת תלויים מ-1.6.2004 ועד 30.9.06

על פי חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי), מבוטח אשר הגיע לגיל הקובע לגביו, כאמור בסעיף 245, זכאי לקצבת זקנה. אם יש למבוטח תלויים, הוא זכאי לתוספת תלויים המתווספת לסכום הבסיסי של קצבת הזקנה.

סעיף 247 מגדיר מי הם התלויים: אשת המבוטח שילדה לו ילד, וילדיו של המבוטח. עם זאת, התוספת עבור ילדי המבוטח מוגבלת לשני ילדיו הראשונים בלבד (סעיף 244(ב)(2)).

5.         עיון במכתבי הנתבע אל התובע מעלה כי לאורך כל התקופה חושבה זכאותו לקצבת זקנה בתוספת תלויים עבור אשתו בלבד (נספחים ב, ג ו-ה לכתב ההגנה וכן ממכתב הנתבע שצורף לתעודת עובד ציבור מטעם הנתבע). כאשר נודע לנתבע כי אשת התובע עובדת בשכר, ולא כפי שהצהיר מלכתחילה, נשללה זכאותו לתוספת תלויים ונוצר חוב.

אכן, התובע הצהיר לשווא כי אשתו אינה עובדת (נספח א לכתב ההגנה, נ/1), על אף שכאמור לעיל, בעת שהחל לקבל קצבת זקנה אשתו עבדה וקיבלה שכר. אולם, התובע היה זכאי לתוספת שני תלויים עבור ילדיו הקטינים: בשנת 2004 היו לתובע 4 ילדים קטינים. משכך, גם ללא קבלת תוספת תלויים עבור אשתו, היה זכאי התובע לתוספת שני תלויים, כאמור בסעיף 244(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, ובהתאם לזאת יש לחשב את זכאותו.

6.         התובע צירף לתצהירו (נספח ב) פלט מחשב מטעם הנתבע, בחתימת פקידת הנתבע, שבו מפורטות ההכנסות האפשריות למקבלי קצבה בהתאם ללוח ט'. על סמך האמור במסמך זה ההכנסה המקסימאלית לפי פרט 1 בלוח ט בשנת 2002 עמדה על סך 3,696 ש"ח. סכום זה היה תקף עד לשנת 2006. כאמור לעיל, בענייננו הפרט הרלבנטי הוא פרט 3, המתייחס  למבוטח הזכאי לתוספת תלויים. לפי פרט זה, עבור כל תלוי נוסף, ניתן להגדיל את סכום ההכנסה לתא המשפחתי ב- 487 ש"ח. אי לכך, סך ההכנסה לתא המשפחתי לשנת 2004 הכולל את התובע ושני ילדים תלויים עמד על סך 5,780 ש"ח. סכום זה עמד בעינו אף בשנת 2005.

            כאמור לעיל, בשנת 2004 השתכרה אשת התובע 4,688 ש"ח. מכאן ששכרה היה נמוך מזה הנקוב בפרט זה.

בשנת 2005 השתכרה אשת התובע 4,675 ש"ח לחודש, כעולה מאישור המעביד אשר צורף לתביעתה לדמי לידה (נספח א' לסיכומי הנתבע מיום 11.3.10). מכאן, ששכרה היה נמוך מסכום ההשתכרות המקסימאלית, ולפיכך היה התובע זכאי לתוספת תלויים אף בשנת 2005.

בשנת 2006 היתה ההכנסה המותרת למבוטח   5,611, כאשר תוספת לכל תלוי היתה 517 ש"ח. מכאן, שההכנסה המותרת לתא המשפחתי של התובע היתה 6,128 ש"ח. הנתבע הגיש את תלושי השכר של אשת התובע בשנת 2006 (נ/1) מתלושים אלו עולה כי בתקופה הרלבנטית (עד לחודש 9/2006) לא השתכרה אשת התובע מעל לסכום המותר. מכאן שאף עבור שנה זו, היה זכאי התובע לתוספת תלויים עבור שני ילדיו.

האמור לעיל מצביע על כך שיש לבחון מחדש האם נוצר חוב לתובע. שכן לאור החישובים לעיל, דומה כי לא נוצר לתובע חוב כלל. אדרבה, נדמה כי דווקא הנתבע שילם לתובע בחסר. שכן לתובע שולם תוספת עבור תלוי אחד, חלף שניים.

7.         נוכח האמור יחשב הנתבע מחדש את זכויותיו של התובע על פי האמור לעיל, ייתן דעתו לילדיו של התובע הבאים בגדר תלויים בתקופה הרלבנטית לתביעה, ויבחן את השאלה האם לאור חישובים אלה נוצר לתובע חוב כלשהו. הנתבע ימציא לידי התובע תוך 45 יום את החישובים שנעשו, ויבהיר בהודעתו לתובע האם עדיין נותר חוב לתובע, ואם כן - מדוע, ומה שיעורו.